משנה: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר נִיטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים סָתַר אֶת הַכֹּל. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. אֵינוֹ סָתַר אֶלָּא שִׁבְעָה. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם נִיטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים סָתַר אֶת הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה. דס''ל אמרינן מקצת היום ככלו וכאלו נטמא לאחר מלאת וטומאה דלאחר מלאת לר''א אינה סותרת אלא שבעה כדאמ' במתני' דלקמן:
מתני' נטמא יום שלשים סותר את הכל. שהרי נטמא בתוך ימי הנזירות דשלשים שלימין בעינן:
סותר את הכל. בין לר''א בין לרבנן דכיון דאמר שלשים יום הכל מודים דל' יום שלימין בעינן ולא אמרינן בהא מקצת היום ככלו:
הלכה: מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת כול'. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה וּבָא לְהִישָּׁעֵן עַל הַשְּׁנִייָה. לֹא מָֽצְאוּ פֶתַח לָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁמָּֽצְאוּ פֶתַח לַשְּׁנִייָה. עָלַת לוֹ שְׁנִייָה רִאשׁוֹנָה. 12a מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁתַּיִם. נֵדֶר שֶׁבָּטַל מַחֲצִיתוֹ בָּטַל אֶת כּוּלּוֹ. אִם בְּאוֹמֵר. הֲרֵינִי נָזִיר ל̇ יוֹם אֵילּוּ ל̇ יוֹם אֵילּוּ. לֹא בְדָא עָלַת לוֹ שְׁנִייָה רִאשׁוֹנָה. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר. הֲרֵינִי נָזִיר וְנָזִיר. בְּאוֹמֵר. אֵילּוּ לִנְזִירוּת. אֲבָל אִם אָמַר. אֵילּוּ לִנְזִירוּתִי וְאֵילּוּ לִנְזִירוּת אֲחֶרֶת לֹא בְדָא עָלַת לוֹ שְׁנִייָה רִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ לָרִאשׁוֹנָה. מִיכֵּוָן שֶׁהֵבִיא קָרְבָּן וְגִילַּח עָלַת לוֹ רִאשׁוֹנָה שְׁנִייָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא פְּקִיד לַחֲבֵרַייָא. אִין שְׁמַעְתּוֹן מִילָּה מֵרִבִּי אֶלְעָזָר הֲווֹן יָֽדְעִין דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג. עַד שֶׁיָּבִיא כָּל קָרְבְּנוֹתָיו. כְּרַבָנִין. בְּרַם כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲפִילוּ לֹא הֵבִיא אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. הִפְרִישׁ שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת אֵין בְיָדוֹ אֶלָּא אַחַת. הִפְרִישָׁהּ זוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ אוֹ שֶׁהֵבִיא שֶׁלְּזוֹ בְזוֹ וְשֶׁלְּזוֹ בְזוֹ לֹא יָצָא. הָא לְקַדֵּשׁ קָֽדְשָׁה. לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. קָרְבָּנוֹ לַי֨י עַל נִזְרוֹ. שֶׁיִּקְדּוֹם נִזְרוֹ לְקָרְבָּנוֹ וְלֹא שֶׁיִּקְדּוֹם קָרְבָּנוֹ לְנִזְרוֹ. שַׁנְייָא הִיא שֶׁעוֹמֵד בִּנְזִירוּתוֹ. נִיחָא שְׁנִייָה רִאשׁוֹנָה. רִאשׁוֹנָה שְׁנִייָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה. וְהָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא כֵן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא. אִין שְׁמַעְתּוֹן מִילָּה מֵרִבִּי אֶלְעָזָר הֲווֹן יָֽדְעִין דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג. עַד שֶׁיָּבִיא כָּל קָרְבְּנוֹתָיו. וְסָֽבְרִין מֵימַר כְּרַבָּנִין. וָכָא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲנָן קַייָמִין. רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. תִּיפְתָּר בִּנְזִירוּתוֹ וּבִנְזִירוּתוֹ שֶׁל בְּנוֹ. בְּדָא עָלַת לוֹ שְׁנִייָה 12b רִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא כֵן סָֽבְרִנָן מֵימַר בָּאוֹמֵר. הֲרֵינִי נָזִיר. בְּדִין הָיָה שֶׁלֹּא יְהֵא נָזִיר אֶלָּא אַחַת. אַתְּ הוּא שֶׁהֶחֱמַרְתָּה עָלָיו שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם. לֹא דַייֶךָ שֶׁהֶחֱמַרְתָּ עָלָיו שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם אֶלָּא שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. אֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שנייא היא. הכא שהרי עומד כבר בנזירותו והא דר''ח בשלא קדם כלל נזירו לקרבנו:
ניחא שניה ראשונה. הניחא להא דאמרינן לעיל דאם נשאל על השנייה עלתה לו קרבן של שניה לראשונה שפיר דנזרו קודם לקרבנו היא:
ראשונה שניה. בתמיה כלומר אלא להא דאמר רבי אלעזר דאם נשאל על הראשונה עלתה לו ראשונה לשניה קשיא דהא קרבנו קודם לנזרו הוא דקס''ד דצריך להשלים כל הקרבנות שהפריש על הראשונה ובשעה שהפרישן עדיין לא עמד בנזירות של שניה:
אמר רבי יודה. ומאי קושיא והדא מסייע לרבי אלעזר דלא כן וכו' כדאמרינן לעיל דר''א בשיטת רבי שמעון אמר דבקרבן א' סגי וכיון שהקריב קרבן אחד הותר הנזיר בכל ובהא לא קשיא מידי שהרי בשעה שהקריב הקרבן בשביל הראשונה הקריב ונזרו קודם לקרבנו הוי אלא מכיון דנשאל על הראשונה אמרינן דעלתה לו בשביל השניה וממילא פטור מכלום הוא:
וסברין מימר כרבנן. כלומר והא דרבי יוחנן הא כבר סברין מימר דכרבנן ס''ל אבל הכא במילתיה דר''א כר''ש אנן קיימין ולק''מ כדאמרן:
רבי חיננא בשם ר' פנחס. קאמר לעולם ככ''ע אתיא ולא קשיא דתיפתר דאלו שאי הנזירות נזירותו ונזירת בנו הן ובהא קאמרינן בפרק דלעיל דלא חשון להא דתני ר' חייא ויכול להפריש קרבן נזירותו בעומד בנזירות בנו כדפרישית התם טעמא דכחדא נזירות שוינהו רבנן:
בדא עלת לו שניה ראשונה. בתמיה וכי שייך לומר בנזירותו ובנזירות בנו דאם נשאל על אחת מהן עלת לו שניה בראשונה דנהי דאמרינן כחדא נזירות הויא לענין סתירה ולענין גילוח הוא כדאמרינן בפרק דלעיל אבל לענין שתהא אחת עולה לו בשביל חבירתה בהא ודאי אי אפשר לומר כן דהא כל חדא וחדא שמא אחרינא אית לה זו נזירותו וזו נזירות בנו והאיך האחת עולה לו בשביל האחרת:
אמר רבי יוסי בר בון לא כן וכו'. כלומר דר' יוסי בר בון מהדר אקושיא דלעיל דפריך ניחא שניה וכו' וקאמר דלא תדחוק לאוקמי בנזירותו ובנזירות בנו דעולם בשתי הנזירות שלו מיתוקמא ומעיקרא לק''מ דלא כן מן הסברא לומר באומר הריני נזיר וכלו' בשקיבל עליו שתי הנזירות בלשון הריני נזיר והריני נזיר שבדין היה שלא יהא נזיר אלא אחת שהרי שתיהן ביום אחד ובשעה אחת קבל עליו ולא הוסיף כלום במה שאמר עוד הריני נזיר וכנזירות על נזירות הויא:
את הוא שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים. אלא דאפ''ה החמרת עליו שיהא נזיר שתים דאמרינן לשתי נזירות נתכוין ולא דייך שהחמרת עליו בזה אלא שאתה רוצה לומר שאם נשאל על אחת מהן שאין בידו כלום ולא תעלה לו בשביל האחרת בתמיה דהא דנזירות שתים חלה עליו היא גופה חומרא הויא ואין לך להחמיר יותר בכה''ג והלכך אמרינן אם נשאל על הראשונה עלתה לו ראשונה לשניה ובין לא הקריב קרבנות הראשונה ובין שהקריב לעולם עלתה לו לשניה. הדין הוא פירושא דהאי סוגיא בס''ד:
גמ' ממצורע למד ר''א. דלאחר מלאת אינו סותר אלא שבעה שכן מצינו במצורע בין תגלחת ראשונה אחר ימי גמרו לתגלחת שניה של ימי ספרו שבעה ואף כאן שבעה:
ולמה לא יליף לה מנזיר טמא. ולמה לא אמר רבי יוחנן דר''א מנזיר טמא גופיה יליף שכן מצינו בו דטמא שבעה ומגלח תגלחת טומאה וה''נ דסותר שבעה אחר מלאת:
מצורע מגלח וחוזר ומגלח. כלומר ממצורע שפיר מצינן למילף דתגלחת שבעה קרוי תגלחת שהרי המצורע בין תגלחתו לתגלחתו שבעה מפני שיש בשבעה כדי לכוף ראשן לעיקרן והכא נמי בנזיר שנטמא לאחר מלאת סגי בשבעה אבל נזיר טמא דמגלח לאחר ימי טומאתו אין בו תגלחת שניה לאחר שבעה ולא מצי למילף מיניה:
בפירוש פליגין. אמוראי רבי יוחנן ורבי אלעזר בר פלוגתיה בטעמא דרבי אליעזר:
והא רבי אליעזר מה שנה. אמתני' קאי וטעמיה דרבי אליעזר מפרש דמאי שנא באומר הריני נזיר סתם קאמר שאינו סותר אלא שבעה ואם פירש שלשים יום סותר את הכל:
בשעה שנזר סתם. כלומר אם אמר הריני נזיר סתם מירט אינו סותר דתני בתוספתא פ''ג תער אין לי אלא תער תלש מירט כל שהוא מנין תלמיד לומר קדוש יהיה גדל פרע מכל מקום וזהו דוקא בתוך ימי נזרו אבל ביום שלשים בנזיר סתם אינו סותר:
והשביעי שלו עולה מן המנין. אם נטמא ביום שלשים שביעי שלו עולה לו מן המנין דעולה לכאן ולכאן דסבירא ליה מקצת היום ככלו:
ובשעה שפירש. אבל אם פירש שלשים יום אם היה מורט סותר אפילו ביום שלשים דשלימים בעינן וכן אם נטמא ביום ל' אין השביעי שלו עולה לו מן המנין דהוי כאלו נטמא בתוך ימי נזרו ולא אמרינן בהא מקצת היום ככלו והלכך סותר את הכל נמי מהאי טעמא:
לא יצא. שצריך להביא לכל אחת אותן קרבנות שהפריש עליה:
גמ' השלים נזירותו הראשונה. מי שנזר שתי נזירות והפריש קרבנותיו והשלים הראשונה:
ובא להישען על השניה. כלומר שבא לסמוך על קרבן השניה כדמפרש ואזיל:
לא מצאו פתח לראשונה. שבא לשאול עליה ולא מצאו לו פתח עד שמצאו פתח להתירו מן נזירות השניה ועכשיו רוצה לסמוך עצמו על קרבן השניה:
עלתה לו שניה ראשונה. עלתה לו קרבן השניה בשביל הראשונה:
מה אנן קיימין. הא דאמרינן דכשנשאל על אחת מהן השניה קיימא:
אם באומר הריני נזיר שתים. וכללן בנדר אחד הא קי''ל נדר שבטל מקצתו בטל כלו וכשנשאל על השניה בטלה גם הראשונה ופטור מכלום:
אם באומר הריני נזיר שלשים יום אילו. שפרט הימים לכל נזירות ונזירות בפני עצמה:
לא בדא עלת לו שניה ראשונה. בזה ודאי לא אמרינן דעלתה לו קרבן אחת בשביל חבירתה שהרי כל אחת נזירות. בפני עצמה הויא:
אלא כן אנן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר. שנדר לשתיהן ביום אחד ואמר הריני נזיר היום ונזיר היום:
באומר אילו לנזירות. אי נמי באומר אלו הימים לשתי נזירות דנזר שתיהן בבת אחת ובהא הוא דאמרי' אם נשאל על השניה עלתה לו קרבן שניה לראשונה אבל וכו' כדלעיל:
מכיון שהביא קרבן וגילח. מילתיה דר' אלעזר מיתפרשא בשנשאל על הראשונה ועלתה לו ימי נזירות ראשונה בשביל השניה ואפילו הביא קרבן וגילח לראשונה ונשאל עליה עלתה לו ראשונה לשניה:
פקיד לחברייא. כשתשמעו דבר מרבי אלעזר הוו ידעין דר' יוחנן דהוא בר פלוגתיה פליג עליה וכלומר לא דפליג על הא דקאמר דאפילו נשאל אחר כפרת הראשונה שעלתה לו לשניה אלא על הא דקאמר מכיון שהביא קרבן דמשמע מדבריו אפילו קרבן אחד מקרבנות הנזיר סגי וכשיטת רבי שמעון היא כדמסיק:
עד שיביא כל קרבנותיו כרבנן. פלוגתא דר''ש ורבנן לקמן פ''ו הלכה י''א דר''ש ס''ל כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר לשתות ביין ולהטמא למתים דדרש ואחר ישתה אחר מעשה יחידי ורבנן ס''ל אחר כל המעשים כלן והיינו דקאמר ברם כר''ש אפי' לא הביא אלא קרבן אחד כלומר מילתיה דר' אלעזר אליבא דר''ש היא אבל ר' יוחנן פליג עליה וס''ל כרבנן דלא הות' הנזיר לשתות ביין ולהטמא למתים עד שיביא כל הג' קרבנות החטאת והעולה והשלמים ולפיכך ציוה ר' יעקב לחברייא שלא יטעו מדבריו של רבי אלעזר לפסוק הלכה כר''ש בעלמא:
הפריש שתיהן כאחת. לשתי הנזירות וכגון שהביא שתי הקרבנות כאחת כדתני בהדיא בתוספתא סוף פ''ב:
אין בידו אלא אחת. וצריך להביא קרבנות אחרים על השניה:
הפרישה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה והביא של זו בזו ושל זו בזו גרסינן וכן הוא שם:
הא לקדש קדשה. מדקתני והביא של זו בזו משמע הא להפריש ולהקדיש קרבנות של שניה בעוד שלא השלים הנזירות שפיר דמי ולא כן תני ר''ח דאסור להקדים ולהפריש קרבנו קודם לנזרו:
הלכה: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִמְּצוֹרָע לָמַד רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בֵּין תִּגְלַחַת וְתִגְלַחַת שִׁבְעָה. וְלָמָּה לֹא יְלִיף מִנָּזִיר טָמֵא. מְצוֹרָע מְגַלֵּחַ וְחוֹזֵר וּמְגַלֵּחַ. נָזִיר טָמֵא אֵינוֹ מְגַלֵּחַ וְחוֹזֵר וּמְגַלֵּחַ. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. בְּפֵירוּשׁ פְּלִיגִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִמְּצוֹרָע לָמַד רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מִנָּזִיר טָמֵא לָמַד רִבִּי לִיעֶזֶר. וְהָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַה שִׁנָּה בֵּין נָזִיר שֶׁנָּזַר סְתָם לְנָזִיר שֶׁפִּירֵשׁ. בְּשָׁעָה שֶׁנָּזַר סְתָם מִירֵט אֵינוֹ סוֹתֵר וְהַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּינְייָן. וּבְשָׁעָה שֶׁפִּירֵשׁ אִם הָיָה מוֹרֵט סוֹתֵר וְאֵין הַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְייָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שנייא היא. הכא שהרי עומד כבר בנזירותו והא דר''ח בשלא קדם כלל נזירו לקרבנו:
ניחא שניה ראשונה. הניחא להא דאמרינן לעיל דאם נשאל על השנייה עלתה לו קרבן של שניה לראשונה שפיר דנזרו קודם לקרבנו היא:
ראשונה שניה. בתמיה כלומר אלא להא דאמר רבי אלעזר דאם נשאל על הראשונה עלתה לו ראשונה לשניה קשיא דהא קרבנו קודם לנזרו הוא דקס''ד דצריך להשלים כל הקרבנות שהפריש על הראשונה ובשעה שהפרישן עדיין לא עמד בנזירות של שניה:
אמר רבי יודה. ומאי קושיא והדא מסייע לרבי אלעזר דלא כן וכו' כדאמרינן לעיל דר''א בשיטת רבי שמעון אמר דבקרבן א' סגי וכיון שהקריב קרבן אחד הותר הנזיר בכל ובהא לא קשיא מידי שהרי בשעה שהקריב הקרבן בשביל הראשונה הקריב ונזרו קודם לקרבנו הוי אלא מכיון דנשאל על הראשונה אמרינן דעלתה לו בשביל השניה וממילא פטור מכלום הוא:
וסברין מימר כרבנן. כלומר והא דרבי יוחנן הא כבר סברין מימר דכרבנן ס''ל אבל הכא במילתיה דר''א כר''ש אנן קיימין ולק''מ כדאמרן:
רבי חיננא בשם ר' פנחס. קאמר לעולם ככ''ע אתיא ולא קשיא דתיפתר דאלו שאי הנזירות נזירותו ונזירת בנו הן ובהא קאמרינן בפרק דלעיל דלא חשון להא דתני ר' חייא ויכול להפריש קרבן נזירותו בעומד בנזירות בנו כדפרישית התם טעמא דכחדא נזירות שוינהו רבנן:
בדא עלת לו שניה ראשונה. בתמיה וכי שייך לומר בנזירותו ובנזירות בנו דאם נשאל על אחת מהן עלת לו שניה בראשונה דנהי דאמרינן כחדא נזירות הויא לענין סתירה ולענין גילוח הוא כדאמרינן בפרק דלעיל אבל לענין שתהא אחת עולה לו בשביל חבירתה בהא ודאי אי אפשר לומר כן דהא כל חדא וחדא שמא אחרינא אית לה זו נזירותו וזו נזירות בנו והאיך האחת עולה לו בשביל האחרת:
אמר רבי יוסי בר בון לא כן וכו'. כלומר דר' יוסי בר בון מהדר אקושיא דלעיל דפריך ניחא שניה וכו' וקאמר דלא תדחוק לאוקמי בנזירותו ובנזירות בנו דעולם בשתי הנזירות שלו מיתוקמא ומעיקרא לק''מ דלא כן מן הסברא לומר באומר הריני נזיר וכלו' בשקיבל עליו שתי הנזירות בלשון הריני נזיר והריני נזיר שבדין היה שלא יהא נזיר אלא אחת שהרי שתיהן ביום אחד ובשעה אחת קבל עליו ולא הוסיף כלום במה שאמר עוד הריני נזיר וכנזירות על נזירות הויא:
את הוא שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים. אלא דאפ''ה החמרת עליו שיהא נזיר שתים דאמרינן לשתי נזירות נתכוין ולא דייך שהחמרת עליו בזה אלא שאתה רוצה לומר שאם נשאל על אחת מהן שאין בידו כלום ולא תעלה לו בשביל האחרת בתמיה דהא דנזירות שתים חלה עליו היא גופה חומרא הויא ואין לך להחמיר יותר בכה''ג והלכך אמרינן אם נשאל על הראשונה עלתה לו ראשונה לשניה ובין לא הקריב קרבנות הראשונה ובין שהקריב לעולם עלתה לו לשניה. הדין הוא פירושא דהאי סוגיא בס''ד:
גמ' ממצורע למד ר''א. דלאחר מלאת אינו סותר אלא שבעה שכן מצינו במצורע בין תגלחת ראשונה אחר ימי גמרו לתגלחת שניה של ימי ספרו שבעה ואף כאן שבעה:
ולמה לא יליף לה מנזיר טמא. ולמה לא אמר רבי יוחנן דר''א מנזיר טמא גופיה יליף שכן מצינו בו דטמא שבעה ומגלח תגלחת טומאה וה''נ דסותר שבעה אחר מלאת:
מצורע מגלח וחוזר ומגלח. כלומר ממצורע שפיר מצינן למילף דתגלחת שבעה קרוי תגלחת שהרי המצורע בין תגלחתו לתגלחתו שבעה מפני שיש בשבעה כדי לכוף ראשן לעיקרן והכא נמי בנזיר שנטמא לאחר מלאת סגי בשבעה אבל נזיר טמא דמגלח לאחר ימי טומאתו אין בו תגלחת שניה לאחר שבעה ולא מצי למילף מיניה:
בפירוש פליגין. אמוראי רבי יוחנן ורבי אלעזר בר פלוגתיה בטעמא דרבי אליעזר:
והא רבי אליעזר מה שנה. אמתני' קאי וטעמיה דרבי אליעזר מפרש דמאי שנא באומר הריני נזיר סתם קאמר שאינו סותר אלא שבעה ואם פירש שלשים יום סותר את הכל:
בשעה שנזר סתם. כלומר אם אמר הריני נזיר סתם מירט אינו סותר דתני בתוספתא פ''ג תער אין לי אלא תער תלש מירט כל שהוא מנין תלמיד לומר קדוש יהיה גדל פרע מכל מקום וזהו דוקא בתוך ימי נזרו אבל ביום שלשים בנזיר סתם אינו סותר:
והשביעי שלו עולה מן המנין. אם נטמא ביום שלשים שביעי שלו עולה לו מן המנין דעולה לכאן ולכאן דסבירא ליה מקצת היום ככלו:
ובשעה שפירש. אבל אם פירש שלשים יום אם היה מורט סותר אפילו ביום שלשים דשלימים בעינן וכן אם נטמא ביום ל' אין השביעי שלו עולה לו מן המנין דהוי כאלו נטמא בתוך ימי נזרו ולא אמרינן בהא מקצת היום ככלו והלכך סותר את הכל נמי מהאי טעמא:
לא יצא. שצריך להביא לכל אחת אותן קרבנות שהפריש עליה:
גמ' השלים נזירותו הראשונה. מי שנזר שתי נזירות והפריש קרבנותיו והשלים הראשונה:
ובא להישען על השניה. כלומר שבא לסמוך על קרבן השניה כדמפרש ואזיל:
לא מצאו פתח לראשונה. שבא לשאול עליה ולא מצאו לו פתח עד שמצאו פתח להתירו מן נזירות השניה ועכשיו רוצה לסמוך עצמו על קרבן השניה:
עלתה לו שניה ראשונה. עלתה לו קרבן השניה בשביל הראשונה:
מה אנן קיימין. הא דאמרינן דכשנשאל על אחת מהן השניה קיימא:
אם באומר הריני נזיר שתים. וכללן בנדר אחד הא קי''ל נדר שבטל מקצתו בטל כלו וכשנשאל על השניה בטלה גם הראשונה ופטור מכלום:
אם באומר הריני נזיר שלשים יום אילו. שפרט הימים לכל נזירות ונזירות בפני עצמה:
לא בדא עלת לו שניה ראשונה. בזה ודאי לא אמרינן דעלתה לו קרבן אחת בשביל חבירתה שהרי כל אחת נזירות. בפני עצמה הויא:
אלא כן אנן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר. שנדר לשתיהן ביום אחד ואמר הריני נזיר היום ונזיר היום:
באומר אילו לנזירות. אי נמי באומר אלו הימים לשתי נזירות דנזר שתיהן בבת אחת ובהא הוא דאמרי' אם נשאל על השניה עלתה לו קרבן שניה לראשונה אבל וכו' כדלעיל:
מכיון שהביא קרבן וגילח. מילתיה דר' אלעזר מיתפרשא בשנשאל על הראשונה ועלתה לו ימי נזירות ראשונה בשביל השניה ואפילו הביא קרבן וגילח לראשונה ונשאל עליה עלתה לו ראשונה לשניה:
פקיד לחברייא. כשתשמעו דבר מרבי אלעזר הוו ידעין דר' יוחנן דהוא בר פלוגתיה פליג עליה וכלומר לא דפליג על הא דקאמר דאפילו נשאל אחר כפרת הראשונה שעלתה לו לשניה אלא על הא דקאמר מכיון שהביא קרבן דמשמע מדבריו אפילו קרבן אחד מקרבנות הנזיר סגי וכשיטת רבי שמעון היא כדמסיק:
עד שיביא כל קרבנותיו כרבנן. פלוגתא דר''ש ורבנן לקמן פ''ו הלכה י''א דר''ש ס''ל כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר לשתות ביין ולהטמא למתים דדרש ואחר ישתה אחר מעשה יחידי ורבנן ס''ל אחר כל המעשים כלן והיינו דקאמר ברם כר''ש אפי' לא הביא אלא קרבן אחד כלומר מילתיה דר' אלעזר אליבא דר''ש היא אבל ר' יוחנן פליג עליה וס''ל כרבנן דלא הות' הנזיר לשתות ביין ולהטמא למתים עד שיביא כל הג' קרבנות החטאת והעולה והשלמים ולפיכך ציוה ר' יעקב לחברייא שלא יטעו מדבריו של רבי אלעזר לפסוק הלכה כר''ש בעלמא:
הפריש שתיהן כאחת. לשתי הנזירות וכגון שהביא שתי הקרבנות כאחת כדתני בהדיא בתוספתא סוף פ''ב:
אין בידו אלא אחת. וצריך להביא קרבנות אחרים על השניה:
הפרישה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה והביא של זו בזו ושל זו בזו גרסינן וכן הוא שם:
הא לקדש קדשה. מדקתני והביא של זו בזו משמע הא להפריש ולהקדיש קרבנות של שניה בעוד שלא השלים הנזירות שפיר דמי ולא כן תני ר''ח דאסור להקדים ולהפריש קרבנו קודם לנזרו:
משנה: 13a הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם נִיטְמָא יוֹם מֵאָה סָתַר אֶת הַכֹּל וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא סָתַר אֶלָּא שְׁלֹשִׁים. נִיטְמָא יוֹם מֵאָה וְאֶחָד סָתַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא סָתַר אֶלָּא שִׁבְעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סתר את הכל. טעם פלוגתייהו מפרש בגמרא דר''א ס''ל הנטמא ביום מלאת אינו סותר כי אם שלשים יום בלבד דיליף לה מקרא דכתיב וזאת תורת הנזיר ביום מלאת התורה אמרה נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר כסתם נזירות שלשים יום ורבנן לא ס''ל הך דרשא ואמרי הנטמא ביום מלאת סותר את הכל:
נטמא יום מאה ואחד סתר שלשים. לרבנן דגזרו יום מאה ואחד שהוא יום תגלחת אטו יום מאה ומכל מקום לא החמירו עליו לעשותו כיום מאה שהוא יום מלאת שהוא סותר את הכל וגזרו שיסתור סתם נזירות שהוא שלשים יום בלבד:
ר''א אומר לא סתר אלא שבעה. לטעמיה אזיל דס''ל במתני' דלעיל באומר הריני נזיר סתם דאפי' נטמא ביום שלשים לא סתר אלא שבעה והלכך נמי לא גזר יום מאה ואחד אטו יום מאה ובכל הא דפליגי ר''א וחכמים הלכה כחכמים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source